שפעת החזירים (שלושה סוגים שונים שלהם)

*אזהרה  -הפוסט הבא עשוי להכיל תיאורים מגעילים של הפרשות גוף, חיידקים ושאר ג'יפות וקניחצות. לרגישים שביניכם מומלץ פשוט לשמוע את השירים..

בוקר טוב לציבור הקוראים והקוראות! יותר נכון לפנות בוקר טוב..
השבוע, המבוא נפל חולה על משכבו. כן, גם בלוגים יכולים לחלות. את הפוסט הזה, או לפחות את תחילתו, אני כותב לפנות בוקר של אחד מיני לילות רבים טרופי שינה.

כן, המבוא ידע השבוע את מנת חלקו של לילות כאלה. לילות של קדחת בהם המיטה מוצעת במצע חדש של זיעה והשידה שליד המיטה קורסת תחת הר של פגרי נייר טואלט המועמסים עליה בקצב אקספוננטיאלי.

טמפרטורת הגוף מזגזגת בלי הפסקה בין חום לקור כמו בנימין נתניהו בפגישה היפותטית משולשת עם הנשיא אובמה וראש מועצת יש"ע חנן פורת. רגע אחד לובש את כל תכולת הארון, רגע אחר מסיר מעלי כל פיסת חומר שהיא לא עור (הכוונה היא כמובן למעיל העור איתו אני נוהג לישון).

כמו ריאותיו של מעשן כבד, גם זוג נחירי מתריע לי להיזהר, מאותת לי להירגע. שני גלילים ליום?! אתה משוגע! זה קצב של מקנח שרשרת. אפי הפצוע זועק לרחמים. בבקשה ממך אדון, אל תלקה אותי שוב עם פיסת נייר הטואלט החד שכבתי הזה הנושא על גביו לוגו של איזה תאגיד סופרמרקט כזה או אחר.
ואם כבר אתה מפליא בי כך במכותיך, אפשר לפחות לבקש שהשוט יהיה כזה עם רקמה של כלבלבים.

ובהערה צדדית- מתי בדיוק זה קרה שכלבלבים נהיו הסמל הרשמי לניגוב רך? כאילו שאם זה לא היה מהווה הפרה בוטה של זכויות בעלי חיים, כל אחד מאיתנו היה מחזיק לו איזה גור לברדור בצד האסלה.. מתנצל על הבוטות, פשוט זה נושא שמעסיק אותי מזה זמן מה.

סקירה זריזה על היסטוריית החיפוש שלי השבוע תגלה רשימה מאוד חד גונית ומדכאת של תחינות מגוגל שיגלה לי את הסוד הכמוס לפתיחת אף סתום או הרגעת גרון דואב. כה רב היה יגוני שאפילו גוגל כבר התחיל להרגיש בו, ובמקום לשאול אותי "האם התכוונת ל: מה עושים עם אף סתום?" החל שואל אותי "האם יש לך מחשבות אובדניות לאחרונה?"

ובאנקדוטה מעניינת- כשרושמים "מה עושים.." בגוגל, ההשלמה האוטומטית הראשונה שהוא מציע היא: "מה עושים כשמשעמם", מה שגרם לי לתהות עם אילו עוד שאלות חיים מהותיות אנו פונים לגוגל? ומתי יגיע היום בו התשובה של הורים לשאלת ילדם "אמא, מאיפה באים ילדים לעולם?" תהיה "לך תשאל את הדוד גוגל, אמא רואה היפים והאמיצים".

כשם שכותרת הפוסט הזה היא מחווה לשירם האנטי ממסדי ואנטי תאגידי של פינק פלויד, חשבתי ללכת בעצמי בכיוון האנטי תאגידי, להתנגח בחברות התרופות הגדולות ולהפוך את הפוסט הזה לפוסט 'ביקורת תרופות סבתא'.

אבל לפני, נדבר מעט על מוזיקה.
הנגיף השני שתקף אותי השבוע מלבד נגיף השפעת נקרא Mouth's Cradle. מלבד העובדה שזהו שם של שיר של ביורק, לא מצאתי פירוש מעניין לשם התמוהה הזה שתרגום חופשי שלו יהיה "עריסת פה".
כמו שצריך שניים בשביל עריסת חתול, גם עריסת הפה מורכבת מזוג סטודנטים שגרים בחור קטן בארה"ב בשם אלנטאון.

גם עבדכם הנאמן גר באותה אלנטאון במשך כחצי שנה ועל כן הוא יכול להעיד ממקור ראשון שזהוא מקום שאין כמעט משעמם וחסר גירויים ממנו. דווקא בaל העובדה הזאת המוזיקה של העריסה כל כך מפתיעה. הצמד המגניב הזה יוצר שילוב מוזר של היפ הופ, אלקטרוניקה ומוזיקת דו-וואפ של שנות החמישים.

מקצבים אדירים, הפקה טרייה ומתוקתקת, סימפולים שנעים מאנימל קולקטיב, דרך מ.י.ה וכלה בנעימת הפתיחה של פוקימון, ויחד עם זאת לחנים כה פשוטים וילדותיים שנשמעים כאילו הוצאו הישר מפיה של אם השרה לבנה ששוכב בעריסתו (ממממ.. מקור השם אולי?).

קבלו את הלהיט, שלא ממש מעביר את מה שניסיתי לתאר כאן, אבל הוא שיר אדיר לא פחות. השיר הוא מתוך מיקסטייפ שנקרא Mouths Cradle vs. The Hype וניתן להורדה חופשית כאן. החבר'ה אומרים לא להאמין ל-Hype, אבל אני בכל זאת מאמין..



מי שכמוני מסרב לא להאמין להייפ יכול למצוא עוד כמה שירים בפלייליסט היו טיוב שהרכבתי בחפוז.



שמתם פעם לב שתרופות סבתא הן בסה"כ דבר די הזוי? ברוב הפעמים, או שהן דרושות מצרכים שבחיים לא יהיו לך בבית, או שהן מצריכות ממך לקחת חלק ברצף פעולות מפוקפקות ומביכות שלמי שיצלם אותך במהלכן יהיה נגדך נשק רב עצמה ביום מן הימים.

לפעמים אני חושב שסבתות העולם עשו יד אחת עם רשתות הסופרמרקט בכדי לזרז מכירות של כמה מהמוצרים היותר אזוטריים שמסתובבים על המדפים.

הנה כמה מצרכים הנדרשים למלחמה בצינון: טפטפו שלוש טיפות של שמן אקליפטוס לסיר, הריחו שורש חזרת במשך כמה דקות, כתשו פרחי כורכום וערבבו אותם בחלב. או לעצירת דימום מהאף: סחטו לתוך כוס עלי וגבעולי סרפד.
קצת גורם לך לתהות איך היה נראה המטבח של סבתא בימים הטובים שלה.. מפחיד.

תמיד תהיתי מי היה האדם הראשון שלקח אננס וחשב לעצמו 'היי, אולי מתחת לקליפה המאוד מאיימת הזאת מסתתר משהו טעים', או הראשון שחשב 'מעניין מה יקרה אם אני אקח את הפרח הזה, אייבש אותו ואעשן אותו במקטרת' ואני לא רוצה לחשוב על כל הדברים שהאדם הקדמון היה צריך לאכול כדי שאנחנו נדע כיום שעדיף שלא..

על אותו משקל, מי לעזאזל הייתה הסבתא הראשונה שאמרה: אולי אם אני אשן עם חתיכות של בצל חי בתוך הגרביים שלי (לא נגעתי, נשבע!) אני אפסיק להשתעל ולהתעטש.
ומה עבר בראש של הסבתא הקדמונה שלקחה סיר עם מים רותחים, הוסיפה לו שלוש כפות ערק, כיסתה את ראשה במגבת וצללה לעומקו המהביל (וחזרה על כך כמה פעמים ביום, לא פחות!).

או אולי דווקא לא היו אלה הסבתות האמיצות אלא נכדיהם התמימים, ששימשו כשפני מעבדה להזיות הטרופות של סבתא. מה שמחזיר אותי לאנקדוטה מתחילת הפוסט שגרמה לי לחשוב, אולי בעצם תרופות סבתא הן התוצר של יותר מדי סבתות שחיפשו בגוגל את הביטוי: "מה עושים כשמשעמם".

כנראה שלעולם לא נדע, אבל מה שאני כן יודע זה שעבדכם הנאמן מצא את עצמו ב-5 בבוקר ממיס כף מלח, שם בטפטפת ומשגר הישר אל נחיריו הפצועים בתקווה לחזור ולחוש את התחושה הישנה והנפלאה הזו שנקראת לנשום.

הלוואי ויכלתי לדווח אחרת, אבל מסתבר שהזרקת מלח לתוך האף היא טיפול יעיל בערך כמו מה שהיית מצפה מ...נו, הזרקת מלח לתוך האף!

איך אני מגיע עכשיו מכאן ועד לשיר הבא שלנו בארבעה מהלכים? הזרקת מלח לתוך האף,  חומרים מוזרקים לרוב לתוך הדם, הזרקה זו מתבצעת לרוב ע"י רופאים, רופאים הם אנשים חכמים, והנה הגענו לאמן הבא שלנו ששמו Wise Blood. 


וייס בלאד הוא מוזיקאי ומפיק מהיוסטון שבטקסס שבארה"ב. גם הוא כמו Mouth's Cradle שקדמו לו משלב אלמנטים של היפ הופ עם מוזיקת פופ, סאונד פסיכדלי ומנה בריאה של אלקטרוניקה.
בראיון שמצאתי הוא מגדיר את המוזיקה שלו כ-מבוססת סימפולים, סירופ-ית, מוברגת וקצוצה. נשמע תלוש, אבל ככל שמקשיבים יותר התיאור הזה תופס צורה.


נכון לעכשיו זורמים בעורקיו של וויס בלאד כארבעה שירים שמסתובבים ברשת + אי.פי שניתן להאזנה בחינם בבאנד קאמפ בשם.... '+'. בנוסף, סטטוס המייספייס הנוכחי שלו אומר: "עושה מוזיקה וחותם על חוזים", אז כנראה שיש למה לצפות בקרוב. 




למי שמרגיש שהוא ו-Wise Blood חולקים את אותו סוג דם, הנה עוד אחד מוצלח שנקרא STRT SRNS



לפני שהפוסט הזה יגלוש באורכו אל מעבר לדף נסיים עם להקה בשם Emil & Friends, פרויקט של כוכב הקולנוע אמיל הירש.
 מי זה אמיל הירש אתם שואלים? זה בסדר, גם אני שאלתי. תפקיד חייו לפי ויקיפדיה היה כשהוא שיחק את השמוק שאומר לכולם מה לעשות בסרט "אלפא דוג".

אמיל והחברים עושים אלקטרו פופ מגניב עם צלילים חמים ופרוותיים, סוג של ג'אסטיס בלי כל הזעם. השיר נקרא Downed Economy ,הוא מדבר על הקושי בחיי היום יום בכלכלה הירודה של ימינו והוא הולך ככה: בה בה דה דה דה  דו די דו דו די דו  די דו די דו. לא, סתם.. הוא הולך ככה:





עד השבוע הבא, תרגישו טוב ואל תעשו משהו שסבתא שלכם לא הייתה עושה!