תהיו מאוד, מאוד בשקט. אני צד שיווים

אני חושב שאפשר להעביר איזה חוט מקשר בין כל בלוגרי המוזיקה באשר הם בכך שלכל אחד מאיתנו היה את אותו חלום ילדות כמוס, לעמוד בסיטואציה בה אתה משמיע מוזיקה לאנשים והם מצידם אומרים: "וואו, מגניב".

 בימים קצת פחות טכנולוגיים, כשהמיני-דיסק היה הדבר הגדול הבא, החלום הזה נסב סביב השתלטות על הפלייליסט של הבר השכונתי שלך (בבקשה! רק ללילה אחד!). תושבי השרון מביניכם בטח יזכרו לטובה או לרעה את בר ה"סוטרה" ברעננה שנתן ליושביו את האפשרות לבחור בעצמם את הפלייליסט. כמובן שתמיד היה בנמצא את השמוק התורן שהחליט לשים איזה Atom Heart Mother (יצירה בת 25 דקות של הפינק פלויד) ולקלקל לכולם את הכיף. (גילוי נאות, יש מצב שלעתים לא רחוקות השמוק הזה היה אני..)

בימינו האינטרנטיים כשהמידע זורם כמו במבה עם קולה בשעת ת"ש, כבר לא צריך להפליג עד רעננה הרחוקה בשביל לקבל קצת זמן אוויר. כל בר דעת עם מקלדת יכול לגשת לפלטפורמת הבלוגים החינמית הקרובה לביתו ולהתחיל לשפוך את חמתו על הקוראים. באתר קסטה יש רשימה שלמה של כאלה!

לפני שאני סוטה (קישור מחוכם לשם השיר הבא) נגשים חלום ילדות ונשים איזה שיר בפלייליסט הדמיוני של אותו בר שכונתי. צ'ייסר גרנטס בעשרה שקלים למישהו?

השיר הראשון שלנו הוא רימיקס של המפיק Clams Casino לשירו של ההיפ-הופאי (כי ראפר זה כל כך אמינם) XV. "קזינו הצדפות" היא מנה מסורתית שמקורה ברוד איילנד ומורכבת מבייקון בפרורי לחם על צדפה, נהוג לקשט עם עלה פטרוזיליה. אבל לשומרי הכשרות שביניכם, Clams Casino הוא מפיק ההיפ-הופ העולה, שבשבועות האחרונים עושה עבודה טובה בלבסס את מעמדו בתור: ההוא שאם אתה רוצה שהבלוג שלך יהיה מגניב, אתה צריך לשים שיר שלו.

קלאמס מביא איתו להיפ-הופ גישה טרייה כמו עלה של חסה מפרסומת לניילון נצמד. את הגולמיות של ההגשה והאגרסיביות של הקצב הוא מחליף בביטים עמוקים, צלילים חודרים ואווירה חולמנית באופן כללי. מה שנקרא, ראפ מהורהר. בשיר Swervin', אקס.וי מראפרפ על איך הוא נוהג שיכור במכונית שלו וסוטה בין הנתיבים כשכל מה שהוא רוצה זה להביא את שורטי הביתה.




בפוסט האחרון התנצלתי על כך שהדרתי אצבעותי מהמבוא לתקופה קצרה, אבל חשוב לי לציין שאותה תקופה לא הייתה נטולת עשייה מוזיקלית. כמו שמכור להרואין צריך את מנת ההרואין שלו, כך גם אני צריך את מנת ההרואין שלי, וגם חשוב לי להתעסק קצת במוזיקה.

כפי שכבר הזכרתי כאן, לפני כחודש הקמתי בעזרת חברים את מה שאנחנו מקווים שיתפוס צורה ויהפוך לליין-המסיבות-האלטרנטיביות-הסטודנטיאליות-הראשון-בבאר-שבע. למרות שעם תואר כזה ארוך זה נהיה הישג  מרשים בערך כמו לקבוע שיא גינס לזמן-הכי-ארוך-בעמידה-על-רגל-אחת-תוך-עיון-בכתביו-של-קאנט. את המימוש האינטרנטי שלו תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלנו, בשביל המימוש הקרחניסטי שלו תאלצו כבר להגיע למסיבה הבאה.

מעבר לרעיון הבסיסי של להרים מסיבה שיהיה לי כיף ללכת אליה, כניסתי לעולם המסיבות סיפקה לחלום הילדות הכמוס שלי הגשמה בעצימות הגבוהה ביותר שקיימת: לתת די.ג'יי סט במסיבה!
באותו רגע מתחיל לו מרתון החיפוש הקדחתני אחר שירים לשים בסט.

מסתבר שלשמוע מוזיקה למטרות כתיבת בלוג ולמטרות תקלוט במסיבה הם שני סוגים שונים מאוד של האזנה. האזנה למטרות המבוא היא האזנה מעמיקה ורגועה עם התעמקות בשירים, במילים. את משימת ליקוט השירים למסיבה אפשר לתאר כגירסא מוזיקלית ומוטרפת של ספיד-דייטינג. כל שיר מקבל בדיוק 20 שניות. אם אחריהן הראש לא התחיל לפחות להתנועע ע"פ הקצב בחופשיות של כלב-דשבורד עוברים מיד לשיר הבא!

בשלב שבו 20 שניות ועוד 20 שניות כבר מרכיבות כמה שעות אתה מתחיל להגיע להבנה ש-90% מהרימיקסים בעולם הם זבל. וכשאני מגיע לפנינת מאש-אפ כמו זאתי: (שווה לחיצה!) אני יודע ששום דבר טוב כבר לא יצא מהמשך החיפושים היום.

מה שכן כשמוצאים מישהו שבאמת יודע את העבודה, אפילו 20 שניות הן כבר מספיק בכדי להבין. ככה בדיוק הרגשתי כשגיליתי את The Twelves. צמד המפיקים/די.ג'ייז הברזילאים האלה הופכים כל טראק שהם ממקססים לזהב טהור בעזרת הנגיעות האלקטרוניות והסופר פאנקיות שלהם. בין הקטעים היותר מוצלחים שלהם אפשר למצוא מיקסים ל-Black Kids, La Roux ו- Two Door Cinema Club.

המיקס שלהם ל-Boys של הגדולה מכולן הלא היא M.I.A כבר הפך לנכס צאן ברזל ברשימת שירי המסיבות שלי. Na-na-na-na-na-na-na na-na-na-na-na-na-na boys there!

מחשש שכבר מילאתי את מכסת המילים שלי לשבוע, אני אשאיר אתכם עם שיר סיום ברוח המסיבות. קלאסיקת קרחנות מלפני כמה שנים שהעלתי באוב באחד מחיפושי. שם הטראק הוא Idealistic של צמד מפצחי הביטים הגרמני Digitalism. נתראה בשבוע הבא! בקרוב רשמים מפסטיבל יערות מנשה.

בתוך יער אבות

שוב שלום לכם קוראים וקוראות יקרים!

תרשו לי לפתוח בציטוט של טימבהלנד מתוך הקלאסיקה Try Again של הזמרת המנוחה אלייה:

"It's been a long time since i left you without a dope beat to step to, step to, step to, step step to, step to..... Freaky-freaky baby girl uh"

ההמשך כמובן ידוע לכל, טימבהלנד המשיך בדרכו להיות אחד ממפיקי העל של ההיפ-הופ הקונטמפוררי, אלייה המשיכה בדרכה למות בתאונת מטוס טראגית, והסרט "רומיאו חייב למות" המשיך בדרכו להפוך לסרט שגרם להכי הרבה אנשים לתהות:
"רומיאו חייב למות? וואלה מוכר לי, יש מצב ראיתי אותו.. זה עם ברוס לי נכון? לא לא סליחה, ג'קי צ'אן.." (זה ג'ט לי).

מה שאני מנסה להגיד הוא שעבר זמן רב מאז עזבתי אתכם, נטולי קצב מדליק לזוז לו, זוז לו, זוז לו, זוז זוז לו.. פסיכי-פסיכית נשמה, הא. למרות כל תחינותי, מרוץ העכברים הזה שנקרא "החיים" (מישהו זוכר שלשיר הזה היו עוד מילים מלבד: החיים, החיים?) מסרב לעצור פעם בשבוע לכ- 4-5 שעות בכדי לאפשר לי לשבת בנחת ולכתוב לבלוג שלי.

אבל הנה רצה המקרה וחג החירות מכבלי החמץ, הלוא הוא פסח, זימן לי טיפה זמן פנוי לשבת ולכתוב על שירים ושערים (שער הדולר הקנדי- 3.5929,עכשיו אפשר לעבור לחלק של השירים).

הפוסט שלנו מתחיל בעיירה פרובנציאלית וציורית בשם כפר סבא. ביום אחד בהיר אותו הומאוסטאזיס של פסטורליה וציוריות הופר, כשקבוצת המשקיעים גזית-גלוב החליטה להקים מגה קניון חדש אשר יקרא בפשטות "G" ויתחרה במרכז הקניות הישן והאהוב הלוא הוא קניון ערים. ראשי קניון ערים, אחוזי בהלה מזוהרו ו'זארה'תו של המרכז החדש, החליטו לפתוח במלחמת שיווק עקובה מדם ועקובה בעיקר מהודעות במערכת הכריזה שקוראות: "בואי לאפרודיטה, שם תהני מ-50% הנחה על מגוון של הלבשה תחתונה. אפרודיטה, מול מתחם המזון".

אבל מה עניין מלחמות קניונים למבוא למוזיקה טובה? כחלק ממלחמת ההישרדות שלהם החליטו בהנהלת "ערים" על אירוע של פעם בדור שיקרא "Arim-Fest", אירוע שכלל הופעות של רוקפור (בשיתופם של חמי רודנר וירמי קפלן), מופע הארנבות של דר. קספר, והדש נחש. אם לוקחים בחשבון שכל חבילת רוקפור התחליה מפיטמה של איזושהיא כבשה, אפשר לומר שלפסטיבל הזה היה איזה קו כללי של חיתיות.

המחשבה הראשונה שלי הייתה: "איזה יופי, חבורה של זקנים לא רלוונטים מארחים עוד כמה זקנים לא רלוונטים ובאים לתת לנו בראש באופן מתון, אחראי וידידותי לטף." ואכן, כשמופע הארנבות של דר. קספר (מופע המה של דר מי?) נתנו את הופעת המחווה שלהם ללהקת תמוז הקהל קיבל את זה בדיוק. חבורה שהדבר היחיד שמקשר ביניהם הוא איזה להיט קיקיוני בשנות ה-90, שוחטים בבוטות קלאסיקות רוק ישראליות, כשהסולן אוחז חזק בידו האחת דף עם המילים לשירים, ובידו השניה "מראקאס" בה הוא מקפיד לשקשק שלא בקצב. ללא ספק גזירת קופון על חשבון משלם המיסים הכפר-סבאי אם אי פעם ראיתי אחת כזאת.

אבל אז הגיעו רוקפור (טוב למען הכנות רוקפור עלו ראשונים, אבל ככה זה נשמע יותר דרמטי) ובסשן מחווה לסיד בארט ולפינק פלויד, נתנו בראש עם בחירות מעולות ולחלוטין לא צפויות כמו גם ביצועים פסיכדליים ביותר ללהיטים שלהם עצמם. מול קהל של אמהות פעורות פה עם עגלותיהן וסתם עוברי אורח סקרנים, פתחו רוקפור את ההופעה עם  Interstellar Overdrive, אחת היצירות הפחות נגישות ויותר מלאת חריקות וצפצופים שלפלויד יש להציע. אני יכול לסכם שהתרשמתי לסופר טובה מלהקה שקשה להגיד שאי פעם הלכתי אחריה.

ואותם רוקפור מביאים אותי לנושא שלשמו התיישבתי לכתוב פוסט, ושפכתי 491 מילים בכדי להגיע אליו: פסטיבל יערות מנשה! (סימן הקריאה במקור).

חי-מרמיטה, דומם-מגדל אייפל, אישיות- מנשה נוי

אם הייתם תופסים אותי לפני מעט פחות משנה, הייתם מוצאים אדם כמעט חסר מושג לחלוטין בכל הנוגע למוזיקת אינדי ישראלית. לאחר פסטיבל האינדינגב האחרון מצאתי את עצמי נדהם מכמה מוצלחת סצינת האינדי שלנו ובעיקר נדהם מכמה שנהנתי מסטיבל מוזיקה כאן בארץ ישראל.

אז לשירותכם קוראים נאמנים, אני מביא כאן סקירה קצרה של מי אני בטח לא הולך לפספס השנה ביערות מנשה. ואם טרם החלטתם שאתם באים, אני מקווה לנסות לשכנע אתכם אחרת.

בשעה 17:00 ביום שישי (הראשון מבין שני ימי הפסטיבל) יעלו על הבמה המרכזית הלהקה בעלת השם המחוכם: The Raw-Men Empire. כפי ששמם מרמז, הסאונד של החבורה הזאת הוא נא מאוד. ההופעות שלהם אקוסטיות לגמרי והולכות נהדר עם איזה נוף יפה ואיזו שקיעה רומנטית (מישהו אמר שעה 17:00 בערב לרקע נוף יער-מנשאי?).
לחברה יש כרטיס ביקור אניטרנטי בבערך כל פלטפורמה אפשרית ברשת כמו גם בנוחה והטובה מכולן הלא היא ה-Bandcamp, תנו ביקור.

בשעה 19:00 יעלה על הבמה יקיר סצינת האינדי בישראל מר יהוא ירון עליו לכלכתי ללא רחם באחד הפוסטים המוקדמים שלי. מה שמכריח אותי לתפוס את השורה ראשונה בהופעה שלו (שאומרים עליה שיש בה אנרגיות של ארגז רד-בול) ולהבין כמה שהייתי בלוגר צעיר וקל על הארס... או שלא. בכל מקרה יהיה מגניב.

אחרי הופעה של כמה אלמונים בשם ג'ירפות, ועוד איזו קרולינה אחת (זו ההיא שהייתה פעם אמ.סי?) יעלו ויבואו (24:00) להקת ה- Tiny Fingers. האצבעות הקטנטנות הם מה שנקרא בעיברית "להקת ג'אם". מה זה אומר? זה אומר שהם עולים בשתים עשרה בלילה כשכולכם בדיוק שיכורים מספיק וממיסים לכם את הפרצוף עם באסים עצבניים, חריקות חלליות ותופים מפרקים. את הופעתם באינדינגב האחרון פספסתי, ולא הפסקתי לשמוע כמה שהיא הייתה לפרצוף! אז הפעם אני שם..
קבלו Tiny טעימה:

לילה תמים עבר מאז כתיבת השורות שממעל, וכך גם עובר לו הלילה שבין שישי לשבת בפארק יערות מנשה. את התור הארוך לשירותים הכימיים תוכלו להעביר בכיף עם קצת דאב תוצרת המכונה של זבולון, וקצת מוזיקה ארץ ישראלית טובה ותמוהה בחסות "החלטורה" שעושים רושם של ה-Gogol Bordello של הקיבוצים.

אבל אם יש שעה אחת שהיא ברזל בלו"ז הפסטיבל שלי זוהיא השעה 13:10 בה יעלו חביבי הקהל (לפחות כל עוד אני מרכיב את הקהל), להקת "אומללה". למי שעדיין לא מכיר אני אספר ש"אומללה" הוא אחד ההרכבים הפורים והצבעוניים בסצינת האינדי רוק הישראלית. בזמן שאתם תפזזו לכם בשארוואלים ברחבי היער, הם ישמרו על הגחלת בשבילכם עם המכנסיים הסופר צמודות שלהם, המשקפיים עבות המסגרת והתסרוקות הלונדוניות להפליא. למה? כי הם חבורת היפסטרים חסרי פשרות זה למה!

המוזיקה של חברי אומללה היא תמהיל מדוייק של פוסט-פאנק בריטי מושפע ראפצ'ר עם מנה גדושה של אינדי-דיסקו-פופ א-לה Of Montreal. (מתנצל על ריבוי ההפניות אבל לפעמים מישהו פשוט כתב את זה לפני, ובמקרה המישהו הזה הוא אני..).

הרשו לי להזהיר/להתנצל מראש: יש מצב שאני מביא נאכס להופעות של אומללה. הפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה במועדון ההופעות הקטנטן שליד ביתי (עשן הזמן) שם נקרע להם מיתר של באס על השיר הראשון לא פחות! (למי שלא בקיא ברזי הכלי, מיתר של באס הוא משהו שנקרע בערך בתדירות של קרום בתולין). אז תהיו מוכנים מראש לאופציה של גשם, הפסקת חשמל, או נחיל ארבה.

הנה לכם סינגל הבכורה מהאלבום שבדרך וככל הנראה פשוט תקוע קצת בפקקים.




כל סוף הוא בעצם גם התחלה והמופע שינעל את הפסטיבל הזה הוא של אותם "רוקפור" שפתחו את הפוסט. אם הם יתנו בראש אפילו כמעט כמו שהם נתנו ב- "Arim-Fest" אז מצפה לנו הופעה גדולה!

תהנו בפסטיבל! אני מאוד מקווה לקצר את האינטרוולים בין פוסט לפוסט ולחזור לשגרה, אבל זה כבר תלוי ב"החיים".