שלום קוראים יקרים וקוראות יקרות! נכון, המבוא למוזיקה טובה הוא כבר לא בלוג המוזיקה החצי מתפקד שהוא היה פעם. אבל היי, of Montreal הוציאו אלבום חדש ומשהו בי אמר לי שאני חייב לזרוק עליו כמה שורות.. אז הנה הן:
למי שטרם נתקל, of Montreal הם שועלים די ותיקים בסצינת האינדי. האלבום האחרון שיצא רק לפני חמישה ימים מהווה את ה 12 (!!) במספר של החבורה הזאת. טוב, אולי חבורה זאת לא המילה המתאימה ביותר לתאר את of Montreal...
 |
| כן, גנבתי את התמונה מ'הארץ' |
אני אתחיל ואומר שהאלבום, Lousy with Sylvianbriar שמו, ממש טוב. אחרי שלושה אלבומים שהיו רחוקים ממדהימים, הלהקה קיבלה החלטה מושכלת ומוצלחת לחזור לשורשים שלהם, שהם כתיבת שירי פופ ממש טובים. הכיוון הוא מעט יותר פולקי/סיקסטיזי מהרגיל, אבל אי אפשר לטעות בשאלה למי האלבום הזה שייך. המלודיות היפות בייחודן (שזה טיפה שונה ממיוחדות ביופיין..), ההרמוניות הנקיות, הכל שם.
ולמרות כל זה, אני לא בטוח שהאלבום הזה ישאר איתי יותר מדי זמן בפלאפון. דבר ראשון, כי נשארו לי רק איזה 300 מגה פנויים!! אבל הסיבה השניה היא, שהוא פשוט לא מושלם כמו שכמה מהאלבומים של המונטריאול ידעו להיות. בפוסט הקודם שכתבתי עליהם, תיארתי את הקריירה של הלהקה כפעמון גאוס. הפעם עלה לי לראש דווקא מושג אחר מעולם הסטטיסטיקה שנקרא 'רגרסיה לממוצע'. הרעיון הכללי הוא שבמדידות חוזרות של אותה תופעה, הערכים יטו להתכנס לכיוון הממוצע. למישהו שקיבל ציון מטורף בבחינה מסויימת יהיה קשה לשחזר את ההישג הזה בכל בחינה נוספת, פשוט כי ערכים חריגים הם.... נו, חריגים.
ל of Montreal היו שני אלבומים חריגים באיכותם מה שגורם לכך שהציפיה של הקהל שלהם (או לפחות שלי) מכל אלבום חדש בחיים לא תמומש. לפחות הם לא בחברה רעה.. בין הדוגמאות הקלאסיות לתופעה הזאת במוזיקה אפשר למצוא אמנים כמו Radiohead או M.I.A.
אבל אם נשים רגע בצד את הפולניה שלי, יש כאן אלבום ממש טוב. אם כבר שמעתם את השניים האחרים שקישרתי כאן, לכו תשמעו אותו, אם לא, למה אתם מחכים?! הם ממש חריגים באיכותם!
מה שבעיקר תפס אותי באלבום הן המילים המקסימות באקסצנטריותן (שזה לא בדיוק כמו אקסצנטריות במקסימותן..). ובגלל שהביקורת הזאת כבר טיפה מתארכת אני אסגור אותה עם ציטוט קטן מבלדת השנאה לנערה היפסטרית, Obsidian Currents; שע"פ Google Translate זה: 'מאיפה אני יודע מה זה החרא הזה?! מה אני, בינג??". טוב נו, זה איזה משהו עם זרמי לבה... אבל מתי כבר תתחילו לתת שמות נורמאליים לשירים? הא?
את אוהבת להאמין שאת יכולה לחיות בין הטוב לרע.
קטועה משאר האנושות, באיזה נופש אינטלקטואלי שנמשך חיים שלמים.
הכל כל כך קונספטואלי, רטורי. את יכולה להרגיש שאת בשליטה.
אך כשאת נאלצת להתמודד עם העולם הפיזי, את נמלטת כמו חרק.
יש לך וירוס במערכת האמונות, אל תהיי תמימה, את יודעת שזה נכון.
ואם לא תגני על עצמך, זרמי לבה יטרפו אותך.
קטועה משאר האנושות, באיזה נופש אינטלקטואלי שנמשך חיים שלמים.
הכל כל כך קונספטואלי, רטורי. את יכולה להרגיש שאת בשליטה.
אך כשאת נאלצת להתמודד עם העולם הפיזי, את נמלטת כמו חרק.
יש לך וירוס במערכת האמונות, אל תהיי תמימה, את יודעת שזה נכון.
ואם לא תגני על עצמך, זרמי לבה יטרפו אותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה